לפני 22 שנה הייתי בת שרות לאומי בנתיבות, קומונרית בסניף. היתה לי חברה טובה בשם הילה, שהיתה קומונרית בסניף אופקים. יום אחד הילה עלתה לאוטובוס מנתיבות לאשקלון עם חולצת תנועה. הנהג ראה אותה ואמר: "וואי, את מבני עקיבא, אני מת על בני עקיבא, אולי תמצאי לי כלה?"
הוא סיפר לה שקוראים לו אילן, הוא בן 24, ועוד קצת פרטים.
היא אמרה לו: "תשמע, אני לא מבינה בזה, אבל יש לי חברה שאוהבת להתעסק בשידוכים, בוא נתקשר אליה".
ליד הנהג היא התקשרה אלי וסיפרה לי מה שאמר לה, ישר אמרתי לה שיש לי מישהי מנתיבות שנשמע לי שתתאים לו ממש. על המקום היא שאלה אותו והוא הסכים, וגם החברה שלי הסכימה, למרות הסיפור המוזר… והם קבעו דייט.
הדייט הראשון שלהם היה באוטובוס. הוא שאל אותה "איזה מספר את רוצה שאשים?" והיא ענתה לו 555 בקיצור, חמסה חמסה הם יצאו כמה חודשים והתחתנו.
השידוך הזה בעיני הוא הדגמה קלאסית לזה שהאדם הוא רק שליח, ה' שולח את זה. כי בסיפור ההוא לא היה שום היגיון! אני ראיתי את החתן לראשונה בחינה שלהם!