חיים ומוות ביד הסמס הראשון

פעם בשיחת חולין הוא אמר לי, "ליאור רק עליכם אני סומך, הרבנים לא באמת מכירים אותי, מציעים לי דברים לא קשורים. אני סומך עליכם".

דוד, חבר טוב מאד שלי, היה בחור מבוקש, והיו לו הרבה הצעות. פעם בשיחת חולין הוא אמר לי, "ליאור רק עליכם אני סומך, הרבנים לא באמת מכירים אותי, מציעים לי דברים לא קשורים. אני סומך עליכם".

בינתיים פנו לאריאלה אשתי בנות שמחפשות שידוך. מוצ"ש אחד, היא דיברה עם ורד בטלפון ובסיום השיחה אמרה לי: "מצאתי שידוך לדוד", ושכנעה אותי שיש פוטנציאל להתאמה.

התקשרנו אליו להציע והוא הסכים מיד, הרי הוא סומך עלינו. מתקשרים אליה להציע, היא כמובן מופתעת מהמהירות שלנו אבל מסכימה והם קבעו להיפגש. אנחנו מלאי התרגשות, ציפייה ותפילה.

יום אחרי שהם נפגשו הוא מגיע אליי בישיבה ואומר, "מצאתי את אישתי".

איזה שמחה! איזה אורות! אבל זה לא הסוף, צריך שניים כדי להיכנס לחופה.

לקראת הערב, אנחנו מעיזים לשלוח לורד הודעה, "מה נשמע? איך היה דייט ראשון?"

היא שמחה ששאלנו ומתקשרת לאשתי. "היה ממש נחמד וטוב, אבל קצת מוזר הוא לא יצר קשר מאז אתמול וכבר 20:00 בערב, אולי רק לי הלך טוב והוא לא בעניין?"

אנחנו מחליפים צבעים. אני מנסה לתפוס אותו בטלפון ומתאפק לא לצאת עליו, ואז הוא מספר לי שהיה לו יום עמוס ולאן הוא הלך ומה הוא עשה.

אמרתי לו, "ומה עם הבחורה? יצרת קשר?"

"יואו, ברח לי מהראש כמעט לגמרי, עכשיו שולח לה הודעה!"

היום הם נשואים ב"ה.

 

ליאור, עלי
דילוג לתוכן